בשרביט החם העלו את נושא מה רוצים להשיג במלחמה הזאת. ואני וחושב מטרות ? תקוות ?!
אתה יודע מה יש לפני המלחמה , יותר נכון אתה חושב שאתה יודע מה שיש לפני המלחמה.
אבל כשאתה נכנס ? כל התוכניות משתבשות, קווי האספקה מתגלים כתקולים, מערכות שהיו מרוכזות נפגעות, היכולת של האנשים מאחור לשאת יורדת, הכוחות הלוחמים מתעייפים, והחדשים לא באים. אנשי ממשל רוצים לצאת לפני סיום השגת המטרה שאותה רצו להשיג, ואנשים שפגשו את השכול והכאב לראשונה רוצים לעצור.
המלחמה ? היא לכשעצמה משנה ישר את הפוליטיקה של המדינה התוקפת ואת המדינה הנתקפת, וזה עוד לפני העובדה שכיום הלחימה לא מגיעה או מביאה לסיום אלא רק מוקפאת, ואז יש סיבוב נוסף, ועוד אחד, וזה עוד לפני ההתייחסות שהמלחמה היא לא יותר מאשר מהלך דיפלומטי נוסף, זה ההמשך, זה חלק , אותי מצחיק הדיבור של אמצעים דיפלומטיים בשביל לפתור מלחמה, או אי שימוש בדיפלומטיה מספקת לפני כן, מה זו הבדיחה הזאת?! מלחמה היא כשלעצמה המשך הדיפלומטיה.
ישנן סוגים רבים של מלחמות, ישנן מלחמות קרות, ישנן מלחמות כלכליות וישנן מלחמות חמות. בכולם יש הפעלת כוח כזה או אחר, אבל כול סוגי המלחמות ובכולם נגרם סבל. בכל אחת מהמלחמות הללו יהיו אנשים צעירים ונלהבים שישמחו וחייהם יהרסו, יהיו אזרחים שייסבלו בעת סנקציות לא פחות מאשר כאשר יהיו פצצות שנופלות,אז נכון במקרים של כלכלה לא מבינים את המהות, מקבלים זאת כמצב נתון, כחיים. המלחמה היא עינוי, כל סוג שלה, הנפש נהרסת, לפי סוג המלחמה כך סוג הסבל. זה יהיה, הסבל יהיה שם, המבט העייף או מבט הזכוכית, קהות החושים, אתם חושבים שרק ללוחמים יש את זה?! תתפלאו, אנשים אחרי עוד יום של התארגנות במהלך האי לחימה, או אחרי שיצאו לתפוס מחסה בעת סבב נוסף, המאבק היומיומי לשרוד, ללכת לעבוד ולדאוג שלא תחתוף גראד או קטיושה בדרך, שבת הזוג לא תפצע בלימודים או בעבודה. שלא יהיה עוד מקרה אביבים, מדי פעם לבדוק את תקינות תיקי החילוץ בבתים, ולתחזק אותם. לתחזק תיקי עזרה הראשונה שלא מביישים תיק חובש. להכיר אילו מספריים יכולים לחתוך בגדים ומה לא. לדעת שאסור לשלוף משהוא שחדר לגוף, איך להפעיל לחץ, איך לעשות לחיצות חזה, לדעת שבני נוער היום יודעים מה זה תחבושת דגל אנגליה או ח"ע רוסי, לדעת לבצע חבישות וקיבועים, להעלות חיוך עצוב מכביש חשוף לנ"ט או צליפה. לראות ולהבין יש בטונדות בצד הכביש, ולמה יש קירות בטון. להזכר שצריך לפחות 80 ס"מ ולפעמים יותר בטון נגד נ"ט. והנה פה הם שמו 20 או 40 מסכנים, נכון, זה יעצור צליפה, אבל אנחנו יודעים שזה כבר לא פשוט כדורים תועים. זה יהיה קורנט או משהוא דומה, זה בכל מקום.
המלחמה תוציא דברים החוצה, את איבוד העקבות, המעבר לתגובה האנושית ביותר, האלימות, העצבים, הכעס, זו מהות ההתגובות האנושיות ביותר והפשוטות ביותר. לגרימת סבל ומוות. המוות, זה השחרור המהיר מהמלחמה, אלו שלא יימותו מהר, המלחמה תמשיך בגופם של אלפים, חלק מהלוחמים ישאירו חלק מנפשם במקום הלחימה, ובעוד התותחים יפסיקו לרעום והפצצות יפסיקו ליפול, אלו הם ימשיכו להלחם בינם לבין עצמם. אבל הנפגעים לא יהיו אלו רק שהלכו מבחירה, יהיו אלו שהיה בעורף, אלו שלא היו חיילים כלל, האזרחים, וזה לא משנה אם יהיו ילדים או מבוגרים, גם נפשם תחתך בסכין המלחמה, בעוד יהיו כאלה במגדלי שן שירגישו בטוחים, ספונים בבחייהם, מאחורי שערי הביטחון. מתלוננים שיש להם הרבה התראות כאשר רבים אחרים, שכניהם, אזרחי מדינתם חיים כך כבר עשרות שנים. בזמן המלחמה שהייתה רחוקה מהם, מה שקראו לה מבצע כזה או אחר, כיסוחי הדשא, הם סבלו, ואתם הספונים במגדל השן רק מגלים זאת עכשיו. והגרועים באמת, האם אלו שאינם גרים כאן כלל, אלו שמנסים לשים את נקודת המבט הנאיבית שלהם, ולדרוש שכולם ירקו לחליללם, אלו לא מבינים אף צד, לפעמים נשמע שהם מדברים רק כי זה הדבר החם בדשות, הם לא נכנסים לא לעומק ולא להבנה, אבל הם מדברים, ויותר גרוע הם לוחצים והופכים צד זה או אחר למפלצתי על מנת להשמיד, בשביל שזה יתאים להשקפתם.
הלחימה היא רוע, היא כעס מתועל. הלחימה זה לא רק קרביים בחוץ, גפיים הרוסות, אנשים ללא פנים כשהפנים נשרפו,כוויות וצלקות הנראות לעין. הפינוי הרכוב לא ייסיים את הלחימה, המלחמה הפיזית תשאר אצל הרבה אחרים בפנים. אבל, אבל גם הידיעה שאתה מחכה למהלומה היא מלחמה ועינויי, לא לחינם בכלא אווין השתמשו בעינויים פסיכולוגיים, לא לחינם הלוחמה הפסיכולוגית כה יעילה, תמיד השתמשו בה. העינויים האלה פשוטים אבל חזקים יותר מאשר אחרים, עצם הפחד שעוד מעט תגיע הלחימה כואב ומתיש לא פחות מהלחימה עצמה, אלו שחיים קרוב לגבול, אלו שחטפו את הטילים והסכינים, אלו שיוצאים מהבית בידיעה שהנה יכול לצוץ בכל רגע אדם שישפוך את קרבייהם, אלו שראו בקת"ב נזרק, אלו שראו אבנים נזרקות, אלו שיודעים מיהם הפדאיון, מהוא דגל ארבעת הצבעים, אלו שחששו שמישהוא ייקפוץ לדקורם, האנשים החוששים להכנס למקומות הומי אדם כי זה מקום טוב למתאבד, אלו ההולכים ברחוב וסורקים רכבים ואנשים,עברו כמעט 25 שנה, ועדיין, אם רכב נראה שקוע מדי, או לא במקום, לא שייך, זה מדליק מנורה אדומה, אחרי כל השנים האלה וזה עדיין קופץ, תמיד לדעת הייכן יש מקום לצאת או לברוח בעת אזעקה, או אירוע חירום, אזרחים הלומדים לחיות כמו בקרב, ללכת במדרכה ולזהות תיק, והדבר הראשון שקופץ לראש שזה מטען, חפץ חשוד, וזה אפילו ללא חשש או פחד, זה פשוט קבלה והודעה למשטרה. הנה עכשיו יש תוספים באפליקציות הניווט (וויז?) מסלולים למקלטים קרובים, אנשים המלמדים לבצע ניהול סיכונים או סריקה כאילו היו בקרב, או צריכים לפתוח ציר, מי שלא זוכר, זה היה התיאור שהשתמשו בו בזמן שומר החומות, אנשים נסעו בבוקר, כשיש ראות, בשיירות של מספר רכבים, וזה, בחיי היום יום. זה לשמוע ששכן ביית קרקע הזמין לבנות מבנה תת קרקעי בעומק של מטר אדמה, ולהבין מה הוא בונה, ולראות פרסומות ברחוב על מבצע של בניית משהוא דמויי אנדרסונים בבית, בגינה, לא, לא מקלטים אמיתיים, משהוא שדומה יותר לביתן תת קרקעי שיהיה כמו בונקר קטן. זה ללכת במסלול בו יש מקלטים קרובים, לא כי חוששים, כי זו הנורמה. לתכנן מסלולים שאפשר להגיע למקלט בזמן סביר. כשמורים מתאמנים עם תלמידים לפני תחילת כל שיעור הליכה למקלט, בשביל שזה יהיה טבע שני. שזה יהיה מעין משחק, כי יודעים שזה הדרך הבטוחה, זה כבר לא מחשש או פחד, זו דרך חיים. לדעת הייכן צריך לנסוע בלי חגורה, להתקין מגן נעילה ברכבים, כי יש לך כל כך מעט זמן לפרוק למחסה כשאתה קרוב. להתפעל על חצי השוחה שמובילה למקלט ישן ולהבין עד כמה זה נראה שימושי וחבל שזה לא קיים היום. זה הופך לטבע שני, וכך גם כשיש נפילות אתה הולך בכיף לטיול לבקר או לעבודה. האם כולם ייפתחו זאת ? ממש לא! כל אחד ייקבל את מה שאליו נחשף ואת ממה שצריך להזהר, חלק יקבלו זאת בתור שיעור, וחלק יילמדו זאת לאחר מעשה. וזאת בעוד היו אנשים שמחים בהזיות השלום והשמחה שלהם.
המוות? הוא הפיתרון הקל במלחמה, אלו שיישרדו הם אלו שייסבלו, הידיעה שהנה עוד יום או עוד חודש יבואו לשחוט אותך ואת משפחתך היא עינוי לכשעצמו, לדעת כמה זמן נסיעה על טנדר או על טנק עד ביתך, עד השביעי עוד צחקו על אלו שדיברו על זה, עדיף היה אילו הצוחקים היו צודקים. ואילו רק זו הייתה הזייה, או אי הבנה, אלו הם דבריהם של אלו שבהם אתה תלחם ממש בקרוב או כבר נלחם בלי לדעת. הצעירים הנלהבים ? תמיד יהיו אנשים שיילחו בשמחה, ילדים, או נוער יהיו, בכל צד יהיו כאלה, שלא תחשבו לרגע. אני בטוח ויודע שיש לנו אנשים שייתנהגו באותה הצורה, זה הוא הטבע האנושי, הם קלים להשפעה, מה אתם חושבים שתנועות נוער, או ארגוני נוער בסופו של יום ? הם תנועות מילטריסיות שמנצלות בני נוער וילדים בשביל לעצב את הדור. גם התנועות הפוליטיות והחברתיות שהיו אצלנו לא רחוקות מכך. ואם צריך שיילחמו וייהרסו, אז הילדים והנוער האלה יילחו אחריהם. ואת זה ראיינו הייטב גם אצלנו, נכון הם לא רצחו עדיין באופן ישיר (לדעתי), אבל גרמו סבל פיזי רב, כלומר בני הנוער שהושפעו מהתנועות האלה, לא התנועה עצמה, בני נוער וילדים הם אלו שלא חיו את החיים או לא מבינים מימינם ומשמאלם. פעם תפגשו אותם בהפגנת זעם, בהתקהלות, בהפגנה, בשביתה, במגרש הכדוררגל, אבל בהנתן המצב, חלקם יילחו בשמחה ללא הבנה לעומק. אבל עם כל הצער שבדבר, המציאות היא שבזמן היות האנשים כבני נוער או אנשים צעירים, זה הזמן להיות אידאליסטים וזה גם הזמן הכי פשוט להיות מובל אחרי רעיון, אם טיפשי ואם לא, הם קלים לשכנוע, ולשליחה להרס. לא לחינם בדרך כלל חיילים צעירים הם בני פחות מ 25, לא לחינם הפגנות סטדנטים הם בגילאי פחות ה 25, המהפכנים, החיילים הנלהבים, שומרי המהפכה, כולם בסופו של יום ילדים, שמאמינים בדברים של מובילים. זוכרים את הסרט הכל שקט במערב ? אתם באמת חושבים שפה הם שונים ?! ואז יהיו הגברים, הנשים, הבוגרים, הלוחמים, האנשים שמוכנים להלחם עבור מדינתם אשר יודעים, אלו הם במצב הכי גרוע, הם מבינים לאן הם הולכים, הם מבינים מה התוצאה. הם לא חיים בסרט גבורה, מטרתם היא לא למות בעד ארצם, מטרתם לגרום לצד השני למות בעד ארצו. המלחמה הזאת, למי שזה נראה כמו שעשוע או שמחה היא לא שונה בהרבה מהמלחמות הקודמות, היא נכפתה, ומרבית האנשים שיהיו בה היו כאלה שלא מעוניינים בה, אבל לפחות נפתחה בתנאים הטובים לנו. לגבי התוצאות ? הייתי רוצה להזות שזה יהיה זבנג וגמרנו, אבל זו לא המציאות, זה יהיה ארוך, מתיש וסובל, אנחנו חוששים להכנס בכל הכוח, ולא לחינם, אנחנו לא רוצים לעזור לקריאה לדגל של הצד הנגדי, אנחנו גם פחדנים לא קטנים. אתם באמת חושבים שכל הזרועות, כל הכוחות שנבנו לאורך שנים פתאום יהפכו לפציפיסטים ?! הרי זו שעת הכושר שלהם. וזה עוד לפני הכיוון שייתכן והם ייתחילו לפרק את המדינות בהם הם יושבים כבר היום. המזרועות נבנו למלחמה ארוכה ומתישה. וזה לא חדש או ייחודי. גם ארה"ב וגם בריה"מ עשו זאת. זה נוח לייצר פרוקסי שיילחם עבורך וידמם עבורך. אבל מצד שני אנחנו נותנים מרחב נשימה ומאפשרים את האספקה והייצור של האוייב, ברגע שהמלחמה התחילה, מגדל הקלפים מתחיל ליפול, ויהיו מבנים שונים ממה שחשבנו, לא הכל ייתרסק, אתם באמת חושבים שהפוליטיקה ומסחר לא יישתנו ?. אנחנו יודעים שלאיראן יש כבר מספיק רצון לנקום, אני לא רואה שינויי שלטון כמו שאנשים הוזים שיהיה, מערכות הניהוג/ניהול הם כנראה מבוזרות, הם נבנו לספוג עריפת ראש, אחרים יגיעו ויחליפו בקלות. המנהיג שחוסל ? הוא היה מנהיג דתי ומדינתי, אהה ? והוא בזמנו הוציא פאתווה כנגד נשק גרעיני. רגע המנהיג החדש ? ממה שאני יודע הוא בכלל היה אחראי על הבסיג' אחרי 2009, הוא היה בתוך המערכת של משמרות המהפכה, אם אני מבין נכון, הוא היה אמור להיות הגשר בן הדת, לבין הלוחמים, הבסיג' ? הם אלו שהיו שיורים מפגינים, ומפעלים את הכוח הנוסף של השמירה על המהפכה. במידה ואני צודק אז מדובר במקרה של מן הפח על הפחת. השיעה היא חלק מהתרבות האיראנית, ההסתרה של החיים הפנימים היא חלק משמעותי ודתי. המלחמה הזאת גורמת לאנשים שהיו באמצע להיות יותר פרו משטר בגלל התקפה הזאת, יש כ 23 מיליון "חברי מפלגה" רק בבסיג', נכון מרביתם פשוט הכריזו על נאמנות וממש לא כולם לוחמים, מרביתם פשוט חברים או תומכים, אבל יש כנראה כמיליון כאלה היכולים להיות לוחמים (הניתנים להזמנה). איראן התכוננה למלחמה הזאת שנים, מבני הכוח שלה בנויים בצורה לא היררכית (בשונה מרוסיה למשל), זה יותר קרוב למה שיש כנראה בארה"ב, שפיקוד שטח ייטפוס פיקוד מהר,שיש רשתות פיקוד והחלטה, הם התכוננו למלחמה ארוכת זמן, עם מחסור מאוד גדול. אני מאמין שאיראן מצליחים באופן אופרטיבי לנווט להיכן שהם רוצים, אתם באמת חושבים שהמדענים לא יימשיכו לחקור ?! ברור שיעשו, הם נלחמים עבור המדינה שלהם. לכולם היה ברור שבמלחמת 12 הימים זה היה רק ניסיון לפגוע בחלק מהחומר הקיים, אבל לכולם היה ברור שזה לא ישמיד את הרצון. שלא לדבר על איתור החומר הפעיל, או העובדה שהיו משאיות יומים לפני ההפצצה בפורדו שהוציאו דברים מהבונקרים (מהשיחה המוקלטת של רוברט פפה). כולם מבינים הייטב שחיסול מנהיג כזה או אחר הוא לא מה שייפתור את הבעיה, מבני השלטון באו לעמוד בצורה מבוזרת המשך קיום של המדינה והארגונים. אנחנו עדיין רוצים לחלום על משהוא קצר אבל אני לא מאמין שזה ייקרה. אני מקווה שהמערכות שלנו הפעם יהיו במצב טוב מהקודמים, אני מקווה שהסבל ישפיע על פחות אנשים, אני לא מאמין בפתרון או הצלחה, אני רק מקווה שהסבל יהיה מועט יותר ממה שאני חושש שיהיה. אני רוצה להאמין שהיכולת של האויב לייצר נשק ולספק אספקה לכוחותיו ייתרסק מהר. אבל אני מבין הייטב של ידי מלחמת הטשה להם כנראה יהיה רוח נשימה מאשר לנו בפן הפוליטי. אני רוצה להזות להשמדה מוצלחמת של רוח הלחימה אצל הצד השני, אבל אני ריאלי, זה לא ייקרה, זה יהיה כאב ארוך, אני לא מאמין בתקווה שיהיה שלום, שלום זו הזייה , שלום הוא מושג חדש שלא היה קיים, רואים הייטב לאורך השנים מה שווים הסכמי השלום, וזה לא רק אצלנו, אני לא רק חושב על קלוג-בריאן, על חודייביה , על מולוטוב-רובינטרופ, על הסכמי מינסק. שלום, לדעתי הוא לא משהוא אמיתי זו רק הפסקה זמנית של לחימה. לא לחינם כל הזמן יש הסכמי הפסקות אש או שביתות נשק, לפעמים אפילו הסכמי אי התקפה. והאמת לפעמים אלו מחזיקות קצת מים, לא לחינם את המילה שלום מתרגמים בחלק מהשפות לאי-מלחמה, זה זמן קצר, זו תהדייה, זו הפוגה בין לחימה עד אשר יהיה מספיק כוח לתקוף מחדש ולסיים את המסימה. אפילו הדוגמאות שתמיד מציגים על הצלחה אני חושב שחוסר ההבנה במחנה שלנו את המשך הלחימה אי ההכרות עם שפות אחרות ועולם המושגים בשפות האחרות. ברגע שתבינו שאנשים מבינים את המילה שלום במושגים אחרים תוכלו לקבל יותר את המצב ולהבין אותו טוב יותר. אז נכון היו לנו תקופת שנראות לנו ארוכות של אי-מלחמה, הנה ראו כמעט 80 שנה שצרפת וגרמניה לא נלחמות בצורה ישירה, טוב , כלכלית גרמניה מעבידה את צרפת, אבל זה לא נראה מו מלחמה, אני חושב שהתקופה הזאת הייתה בין התקופות הארוכות ביותר של אי הלחימה שם, אבל אם זזים מעט רואים כי הייבשת לא שתקה, אם בבלקן, אם באירלנד, אם ברוסיה ואוקראינה. נכון בחלק מהמקרים הם הפסיקו לפני מספר שנים בהסכמים, אבל אני לא רואה את השקט נשמר לעוד הרבה שנים. ספרד ופורטוגל ? הדיקטטורה שם, הייתה, מעין סוג של מלחמה פנימית עד לא מזמן, והיו להם מספר תהפוכות בדרך. צרפת היום ? היא הולכת לאבדון ביחד עם מספר מדינות אחרות בתוך אירופה, וזה המקומות השקטים יותר !. האם שיתוף פעולה עדיף על מלחמה ? ברור ! אבל המציאות היא שגם השיתוף הזה הרבה פעמים הוא ניצול ושלב בין המלחמות, שלב נוסף. זה כיף לחיות בזמן של אי-לחימה, ובמצב שלא צריכים לחכות ללחימה, זה תענוג, אילו המצב הזה היה ראילי זה יכל להיות ממש טוב, אבל המציאות היא, שזה מגיע לתקופות קצרות ביותר, ואנו בני האדם נידנו לראות את הסבבים הללו שוב ושוב. זה לא שאנחנו טובים והם רעים, זה הטבע האנושי, זו המהות, זה יהיה נהדר לשאוף לאי-מלחמה ואי התכוננות למלחמה, אבל מי שלא מתכונן למלחמה ובורח ממנה, המלחמה תרדוף אחריו ותכניע אותו.
גבורה במלחמה ? גיבורים הם אנשים מתים, גבורה היא לא יותר מיופימיזם למוות ולסבל.
מה מנהיגים רוצים ? מה מדינות רוצות ? אותי השאלה הזאת מצחיקה, מדינה או מנהיג קודם כל רוצים לשמור על שרידות, בהתאם למה שקיים בסיבה שלהם, החלטות בהקשר של מוסריות, או הבטחות לבחירות יגיעו בסוף סולם הערכים הנדרש. קודם כל גם המדינה וגם המנהיג רוצים כוח, לאגור אותו ולהחזיק בו, זה מזכיר לי משפט חכם ששמעתי מאדם חכם, אחד הסמים החזקים ביותר, הוא סם השליטה (באנשים), ולא שונה מסמים אחרים הוא משנה את הנפש ופוגע בה בדיוק כמו כל סם אחר. לפעמים מנהיגים ומדינות יבקשו לקדם אינטרס למדינה, אבל האינטרס הזה יכול להתנגש באינטרסים אחרים, וכך בצורה מאוד פשוטה הבטחות בחירות, מדינות ידודיתיות, החלטות, הסכמים יכולים להתעופף ולשנות מצב. מנהיגים שרוצים להשאר בשלטון ולהחזיק בכוח, נידונים להיות בלתי מוסריים ואכזריים. יהיו מנהיגים שישתמשו בכוח המלחמה בשביל איחוד (כמו ביסמארק) ויהיו כאלה שישתמשו בשביל להשיג משאבים בשביל להיות חזקים יותר, ויהיו כאלה שייתמכו במנהיגים שהם רואים בהם כבלתי מוסריים אבל רק כי אלו הם נגד האוייב הראשי שלהם כפי שהיה במלחמה הקרה. בעולם האמיתי הבטחות הפוליקאים שווה לקליפת השום, בעצם לא! קליפות שום יש להם שימוש ! מנהיגים מנוותים פעולות בהתאם למה שמתקיים בשטח והתאם לאינטרסים הנוכחים שלהם ברגע זה. גם המלחמה הזאת מראה שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. ונראה כי שוב פעם קיימות שגיאות גם טקטיות קשות, טרום המלחמה כמו אי גיוס כוח בין לאומי לשמור על המפרץ פתוח, כמו אי הבנייה של צינורות הנפט והגז דרך סעודיה לים האדום, כמו אי הגדלת ייצור הנשק ההגנטי וההתקפי תרום המלחמה.
בעוד החיילים נלחמים, משאירים את נפשם בשדה הקרב, כל אזרח צריך להלחם להמשיך לקיים את חייו כמה שאפשר, ללמוד, לשמוח, להתחתן, לייצר, לחיות ! לדאוג למשפחות הנלחמים, בין בשדה הקרב ובין בבית, לעזור להרים את שקיות הקניות לבין לעשות עוד עבודה באוניברסיטה, לקום באוטבוס לאדם העייף מולך גם אם הוא לא כל כך זקן, להמשיך לקנות אצל החנווני הקרוב ולא הרשת, לקנות אצל מוכרי הסדקית, גם אם אלו דברים שלא באמת צריך, לקנות מקומי ולנסוע באוטובסים, להשתמש בשירות של עוטף המזון בשקית ולא לעטוף לבד (ובכך לשמור על מקומו), לכבד אחד את השני בכביש, נהג להולכי רגל, והפוך, ללכת לפארקים, ואם רואים איזה לכלוך להרים לפח, לתת דוגמא. להמשיך לחיות. למצוא משמעות אם אין אחת, לקוות למשהוא טוב, למצוא מטרה לעבוד בשבילה ולקבל הנאה מכל רגע שיש.
הפוסט הזה הוא המשך רעיוני
לפוסט ומשתתף בשרביט החם.
