נופי ילדותי

היום ביקרתי בנופי ילדותי, הלכתי כחמישה קילומטרים, עברתי את קיר הזיכרון לנרצחי השביעי, עברתי את שלטי הפרסומות לרכבי מרצדס. הגעתי להייכן שהואדי הישן פעם עבר. הואדי היישן ששיחקנו בו בתור ילדים, היום במקום ואדי יש כביש. על הגבעות היפות שבהם רצנו בונים שכונה כעת. אפילו על המגרש המוזנח שהיה בו פעם רק קוצים יש בניין חדש ויפה, אבל בין לבין, עדיין הטבע קיים. הלכתי בין גדרות אתרי הבנייה והגעתי לשביל המוביל לתוואי הנחל הישן. ממה שאני יודע תוואי הנחל הישן הוא מיועד לשימור, לכן הוא נשאר כה יפה, כה בתולי.

ואני חייב לציין, איזה אושר, איזה יופי, אני הולך מסביבי שדה קטן של צמחייה, אני לא יודע עם זו חיטה או שעורה, הרוח ממש מנגנת בין הגבעולים, והצבע ? או הצבע! גוונים שונים של ירוק , וירקרק , חלק קהה יותר וחלק בהיר יותר, והנה מעט אחרי פרחים צהובים ועוד פרחים בצבע סגול ואחרים עם מרכז צהוב ועלים לבנים. ועוד שיחים, והנה שיח הקוצים המלבלב לאחר הגשם. ואני ממשיך ללכת, הנה הם עצי השיטה הישנים הנותנים צל. והנה עץ אשל הגדל לו בצורה טבעית, העצים האלו קטנים מכדי שילדים יוכלו לטפס אליהם , אבל עדיין כה יפים. בצד אני רואה כי העירייה בנתה מעין גדר מאבני גיר, ואותם חיזקה ברשת ברזל. למרות שאנחנו מרחק עשרות מטרים מאתרי בנייה הנוף הזה פשוט מחזיר אותי לילדות, לנופים בהם גדלתי, הנופים בהם דור סבי טייל. אני מקווה שגם דור נכדי יטיילו ויכירו את הנוף הזה. אני ממשיך עם השביל, והנה שיחים גבוהים, ושוב גבעה מכוסה בחיטה או שעורה, הצליל הזה פשוט מדהים, ממש מתחשק ללכת ולהעביר את הידיים בתוך השדה, הרוגע הזה מדהים. הכל נשכח, פשוט אושר ורוגע. אינני נכנס לשדה כי איני רוצה לפגוע בצמחיה.

המשכתי עוד כקילומטר במסלול הנחל ופניתי בחזרה אל העיר, והנה אני רואה שחלק מהצמחייה הצליחה לפרוץ דרך אבני השפה, ובגינה המטופחת והמדשאות צצים להם השיחים המוכרים, הם שורדים! הם יצליחו. אני יוצא מהמסלול והנה נראה כי העירייה השתמשה באבני הגיר הגדולות שהיו פעם לתפאורה, וזה נראה פשוט גאוני, למרות מפלצות הבטון האבנים הפשוטות האלה מזכירות את החיבור והייכן אנו.