מספר מילים על המלחמה הזאת,
הרשו לי להגיד שקודם כל אני חושב שזה טוב שחימנאי, והפיקוד הבכיר במשמרות המהפכה חוסלו,אני בדר"כ לא אוהב שדברים כאלה קורים, זה לחץ חיצוני, אבל ברמה האישית זה טוב לי, הייתי שמח מאוד לראות הרבה אנשי פיקוד בסיג' עולים השמימה, אבל באופן שיראה פורדוקסלי במעט הפריע לי ברמה האישית הפגיעה במטכ"ל האיראני, וזאת למרות הבנתי מה הם תכננו, אבל רצונות לחוד והבנה לחוד.
העם האיראני (טוב נו עמים יש שם 80 מעל מיליון איש!) הוא קודם כל עם משכיל מאוד, בעל היסטוריה עשירה מאוד והיסטוריה טרום מוסלמית עשירה מאוד שעדיין נשארה, בשונה ממקומות אחרים באיראן כמות נישואי קרובים מאוד נמוכה יחסית לשכנים שלהם (אבל עדיין קיימת, ואפילו נישואים מאורגנים עדיין קיימים), כמו כן האוכלוסייה מורכבת תרבותית ממבנה אחר (הטרוגני ובשונה מחלק מהאמירויות כלל האוכלוסייה חוצה מעמדות) בשונה ממקומות הקרובים אליהם. וכן ברור כי יש הבדל עצום בין קבוצות אתניות ויישוב עירוני לעומת כפרי, אבל החלוקה לדעתי פחות גסה כמו במקומות קרובים אליהם, זה לא שאין שם אנשים פונדמנטליסטים, בכל מקום יש אותם, ומדברים שקראתי כי קיימים כמעט 23 מיליון תומכים בבסיג' (או משמרות המהפכה) באופן מוצהר, שיהיה ברור אדם תומך או חבר מיליציה לא אומר שהוא נמצא שם בפועל, זה אולי מזכיר את מי שיכול להתגייס אבל מעולם לא התגייס אבל נרשם שיכול לתרום אולי, ולאנשים האלה ישנן משפחות. זה גם לא באמת מפתיע , המהפכה האסלאמית היא חלק מזהה של האנשים, זה לא שונה מאנשים שמרגישים פטריוטים במדינת או מאמינים במשהוא. זה לא שכולם תומכים ואוהבים את זה, זה כנראה דומה למה שקראתי על בריה"מ, או מה שהיה במהלך ה"אביב הערבי" (וכמה שאני חושב שהמושג הזה לא נכון) יש המון שחיים ומנווטים את החיים למרות הקשיים של השלטון וחיי היום יום ( לחיות עם ההפרוטוקולים של הפרימטיביים כך זה מתואר אצל זארה),אנשים לומדים לחיות חיים כפולים, ככה היה תחת שלטון סוני לשיעה, ככה היה ליהודים, וככה היה לאנשים תחת שלטון רודני, ככה התחילה המהפכה בטוניסיה עאשר אדם העלה את עצמו באש כמחאה, ככה התחילה המהפכה בסוריה, וגם שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוון או מעז לעשות איזה שהיא רומנטיזציה לתקופה של השאה, אני מודע הייטב להיסטוריה שהייתה תחת השאה, אני גם מודע וזוכר את הראיון בו תיאר שליהודים יש יותר מדי השפעה על השלטון בארה"ב (ב60 דקות לדעתי), הראותנות שלו, אני מודע הייטב למה שהסאוואכ ביחד עם השהרבאני (משטרה עירונית) עשו ואיך דיכאו, לא לחינם האנשים התמרדו כנגדם, אפילו בספר חיי כבוגד הם מתוערים כמתועבים במיוחד, נכון הם לא הרגו כמו אחרי המהפכה, אבל ככה זה בהרבה מהפכות, זה חלק מהמהפכות להוציא להורג את אלו שמסכנים את המהפכה (כמו שהיה בסין למשל) , אני באמת לא יודע מה יותר גרוע הבסיג' והג'נדרמיה או השהרבאני ביחד עם סוואכ והג'נדרמיה כלפי האוכלוסייה. כאשר אני קורא ושומע על איראן, ואני כן מתאר וזוכר את ההוצאות ההמוניות להורג לאחר המהפכה, על בתי המשפט של המהפכה האיסלאמית, והנה הג'נדרמיה והשהרבאני אוחדו לכוח אחד, לזרוע, לאיבר של המדינה, אני נזכר בספר ארכיפלג גולאג שקראתי בעבר, ומשום מה זה מזכיר לי הייטב את זה.
האוכלוסייה סבלה תחת השאה קשות, וכך גם היום, אני כן מאמין שהמלחמה הזאת תגרום לעוד סבל רב, אני מאמין שהמשטר והבסיג' יעשו שפטים באנשים, אני כן מאמין שהשופטים שם יתנהגו עוד יותר גרוע לאנשים מאשר שהם עושים עכשיו, אבל יש אבל גדול מאוד, מה שאנחנו חלקנו כבר שכחנו או לא למדנו כלל, האיראנים בשונה מאיתנו כבר היו במהלך של לחימה מאוד ארוכה וכואבת, הם למודי מלחמה, בשונה מאיתנו העם שם זוכר את הפצועי מלחמת איראן-עיראק, הלוחמה הכימית והפציעות עדיין מוכרות שם בתרבות, הם מלומדי תוצאות מה שהיה לפני ובמהלך המהפכה האיסלאמית, נכון עברו כבר 40 שנה, אבל זה עדיין קרוב מספיק, והם גם זוכרים הייטב את המלחמה הארורה מול עיראק, ומה היה על ייתומי המלחמה והאנשים שחזרו מהשבי או מהלחימה, איך נשברו, איך משפחתיהם נשברו, אומנם מפתחות הפלסטיק לגן עדן (שחלק טוענים שמעולם לא היו) הוא מיתוס מכונן אבל כמיתוס יכול להיות שזה יצוץ מחדש, שלא תחשבו לרגע שפתאום אנשים יתחילו לאהוב אותנו יותר, אני כן מאמין שהאדם הפשוט ברחוב כנראה לא אכפת לטוב ולרע מאיתנו, כן אני חושב שהאדם הממוצע לא אוהד אותנו במיוחד, אבל באופן כללי זה לא משהוא שמעסיק אותו, כן אני מאמין שהצעירים יכול להיות מעוניינים או אפילו בעדנו, אבל אני מדבר על האדם הממוצע, מי שכבר מתנהל בחייו, לא סטודנט צעיר, אני משער שהאדם הממוצע באיראן יהיה בערך בגילאי ה 32-35, בעל משפחה, שמנסה לנוות את חייו בצורה שצריך לתמוך במשטר בשביל להתקדם או לקבל ויזה, גם אם מאמינים וגם אם לא, הרי מי שלא מביא תמיכה ייתקשה לקבל תעסוקה, ויזה או הזדמנויות, הוא מודע הייטב למעקב של המשטר על האנשים, ההלשנות, והחקירות הפוליטיות, אבל ישנו חלק שמתעב אותנו באמת, בין אם זה מהתרבות של השלטון, ובין עם זה כי הם סבלו את נחת זרועינו, וזה ברור לכולם, צריך להבין שמרבית התוכן שאנשים יודעים עליינו והמערב מגיע דרך הפריזמה של השלטון ובעלי הכוח, ואיך הוא רוצה להציג אותנו, לדעתי העם שם רוצה קודם כל לחיות את חייו,שיהיה ברור, המלחמה תגרום לאנשים שלא היה להם אכפת ודאגו לחייהם לכאוס ולשנוא אותנו, כי הקשנו על חייהם, צריך להיות ריאלים, אני מאמין אנשים חוששים ממה שהשלטון יעשה להם עכשיו, ושלא לשכוח על כל משפחות האנשים שהם חברי הכוחות הלוחמים, וצריך להבין ששם בדיוק כמו פה, אנשים רוצים להגן על מדינתם ואמונתיהם, מדובר באנשים שאינם שונים מאיתנו ויילחמו להגן על חייהם וצורתם. שלא תבינו איתו לא נכון, יש הבדל בין אנשי כל עיר ועיר, ובין עירוניים לכפריים, האנשים הרחוקים חלקם ימשיכו לחיות את החייהם בסבל המלחמה וסבל החיים תחת העול הכלכלי, הרי אנחנו זוכרים מה היה על הקורדים ואזרים החיים בערי הכפר, גם עכשיו כנראה זה לא יהיה שונה מאוד, שוב זו רק דעתי, אני כן מאמין להשפעה ולכידות גבוהה יותר באזור הספר מאשר בעיר, וברור לי כי החיים בעיר אולי דומים אליינו , אבל מושפעים רבות מהלחצים הכלכליים והחברתיים, הרבה יותר מאשר שאנו מרגישים.
והאמת כשמסתכלים על טהרן טרום מלחמת 12 הימים או המלחמה הנוכחית, אם לא מסתכלים על מגדל אזאדי, הפסלים והסמלים, אם לא יודעים על כלא אווין (בצפון העיר), ציורי הקיר שבהתחלה נראים כמו דגל ארצות הברית על הגדר לאורך הכביש, אבל עם גולגולות במקומום כוחבים ופסים שיוצאים ממנו חיילים, או ה us den of espionage (זה מוזיאון כיום בעבר הייתה השגרירות האמריקאית), או התקרה בשוק או ההרים, הרי הייתם יכולים לחשוב שאתם פשוט מבקרים בעיר שכנה שהיא נקייה מאוד, נכון המכוניות נראות טיפה שונות, והמטרו עובד, ויש הפרדה בין נשים לגברים בקרון הראשון והאחרון במטרו, זה לא נראה בדיוק אותו הדבר, אבל שום עיר לא זהה, יש בה מרכיבים שרואים במספר מקומות בו זמנית, או הירוק לבן במקום אדום לבן בכביש, הבתים לא כזה שונים משלנו (חלק מהבתים היותר ישנים בעי צבע האדמדם כן מאוד ייחודיים אבל בהמון מקומות יש את הצבע הצהוב-חום או הלבן שכל כך כל לזהות כמו אצלנו), ואם נוסעים ברחוב זה נראה כמו כל עיר אצלנו, כל עוד לא מרימים את עיניים יותר מדי גבוהה בגלל השלטים (גם השלטים לא בכל מקום) או ההרים, אבל זה לא כזה שונה. המדרכות, העצים בצד המדרכה, כבישים שלפעמים אין להם מדרכה להולכי רגל (בשתי צדי הכביש), האנשים, אפילו המחווה של היד על החזה לתודה, אלמלא החיג'אבים (שלפעמי חלק מהנשים גם מורידות כחלק מהמחאה) או הניקאבים היה אפשר ממש להאמין שהנה אפשר לדבר בעברית, החנויות, הדוכנים, העומס בכבישים, או האופנועים שנוסעים בין הרכבים כשיש פקקים, יש אפילו KFC מזוייף ! (רק ששם יש אריה ) , נכון שתצטרכו להסתובב עם סטפות של כסף (תרגישו מילונרים לרגע) וכמובן תצרכו לזכור את שתי השיטות של החישוב , אחת רגילה , והטומאן בה מחלקים הכל בעשר (קצת כמו ה lakh בהודו אבל שונה) , שלא לדבר על החלפת הכסף בפינת הרחוב, יש את האיי תנועה הקטנים האלה שמפרידים בין נתיבים בצפון העיר, או כלי הרכב האיראניים והסיניים לעומת אירופאיים, או המסעדות ברחוב שיושבות ליד המדרכה בדיוק כמו בכל מקום בו יש עירוב שימושים אצלנו או עיר עם חיי ליליה אצלנו, הפרגולות בצבעים השונים מעל הדוכנים, במקומות התיירותיים, הפארקים (שהם נקיים שנות אור מאשר אצלנו) וגם העצים ליד הכבישים, יש אפילו כתובות באנגלית על שלטים (למשל בבזר או על הרחובות) וזה נוח שזה דומה מאוד לאותם הצבעים כמו אצלנו, בשונה ממה שמתארים בתקשורת, לא בכל מקום יש את הציורים והסלוגאנים הנגד מערביים, אבל הם קיימים, וכן כמובן יש את התעלות החצי פתוחות שנותנות למי הגשמים לרדת (אבל באופן מפתיע לא בכל מקום), או המגרעת(?) ואף אותה התעלה בה שותלים עצים לצדי הכבישים, הבניינים החדשים נראים לא כזה שונה מאיתנו, ובדרום טהרן פתאום רואים את מוכרי הסידקית יושבים על המדרכה,האכול, פה האמת יש שוני חזק , באיראן יש מספר ממתקים ייחודים ופתיחות לטעמים שאצלנו ממש לא מקובל, כמו למשל החומץ במרק (באוש רשתש) או אפילו ג'ורמה סבצי או הפתיחות למאכלים חמוצים (ויש הטעמות ושינויים לכל אזור, וכמובן יש השפעות חיצוניות, יש להם מכשיר שלו הם קוראים סמובר, ראיתי הסבר כי זה השפעה שהגיע אליהם מרוסיה הצארית), אבל יש דברים שקרובים גם לחיך שלנו, ופתאום המדרכה לא כזאת פנסי, ופוגשים בלכלוך, ליד הכספומטים רואים את הניירות בדיוק כמו אצלנו, הקטנועים החונים על המדרכה או האנשים המבקשים נדבות ברחובות, או מוכרי השטויות ליד הכביש, בדומה למה שקורה אצלנו בפריפריה, אנשים מנסים לשרוד, ולא רחוק משם מקום חנויות סגורות, השוק החצי ריק, וטהרן נראתה מאוד יפיפה בצורתה שלה.אגם מהרלו ? הוא מזכיר משהוא מהאגדות (זה ממש ליד שיראז) , הצבע של המלח והאור נותן את הגוון הורדרד לאגם, סופת האבק בקרימנשה ? זה משהוא שנראה מהנגב, הגרפיטי בצדדים, בקרימנשה זה ממש נראה משהוא קרוב, כולל צבע החול על הקירות.
נחזור לעניין הלחץ החיצוני להחליף שלטון, מזכיר לי את ההפיכות והניסונות במקומות אחרים, זה מפחיד, זה יכול לייצר עיראק או לוב חדשים, לאומנות תצמח מאוד מהר, זה היה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אני חושב שזה תרם להפלת פארוק במצריים (ביחד עם המפלה ב 48'), זה קרה ברוסיה הצארית, אני חושש ונקבל יותר כעס שלא היה ואפילו אהדה לשלטון הקיים, הרי תמיד עדיף רוע מוכר מאשר רוע זר, ולא לחינם אנשים ככל הנראה לא יישמחו לקבל שלטון חדש, במיוחד עם זה מגיע בלחץ של אחרים, והנה דוגמא ממש מאיראן, אחרי המהפכה טייסים רבים איראנים הוגלו, כאשר התחילה מלחמת איראן-עיראק אז רבים התנדבו להלחם! , פה יהיה כנראה אותו הדבר, אנשים שנראו כמתנגדי משטר ייתכן וייחצו את הקווים, ויהפכו למגנים, בזמנו קראתי משפט באיזה ספר שתיאר איך אדם שהיה פושע אמר, אני אולי שונא את המשטר, אבל אני אוהב את האדמה הזאת יותר מאשר שאני שונא את המשטר שלי, הרי המהפכה האסלאמית הייתה על ידי עזרה של זרים (כן אש"פ היו זרים , גם תנועות השמאל שעזרו וסייעו להלחם בשאה) נכון המהפכה האיסלאמית הייתה דומה בחלקה למהפכה עממית אחרות עם שינויים (ואני ישר נזכר במהפכה הניקורגואית הפליפינית הפרטוגזית והרוסית אבל המהפכה האיראנית היא מאוד ייחודית) , גם השאה ב 1953 היה בלחץ המעצמות,כלומר הוא כבר היה מונארך המעצמות איפשרו לו לאסוף כוח נוסף, אתם זוכרים שאיראן כבר הייתה מונריה חוקתית , נכון ? וראינו איזה כוח היה צריך על מנת לחזיק את השאה, לגבי המונכריה החוקתית לפני כן ? זו שאלה מעניינת, לי נראה שבאיראן לפחות אנשים קודם כל רוצים לחיות את חייהם, ולמרות שהשלטון מלמד אנשים להראות שיש שנאה הם רוצים פשוט לחיות את החייהם, אני באמת הייתי רוצה שיהיה שם משהוא שהעם עצמו יוכל להתחבר לשלטון , וגם לא לסבול ולא לגרום סבל, אני לא מאמין שהחלפת שלטון לשלטון יציב ומקובל תוכל להתבצע בכוח חיצוני, זה חייב להיות פנימי ומקובל, גם אם יהיה אלים, זה חייב להיות פנימי ללא השפעה חיצונית.
אני אינני מאמין בחזרה של העם לזורואסטיה, כי השיעה כבר נמצא כחלק עיקרי מהזהות והתרבות, ייתכן והשלטון הדתי יוחלש בדומה למה שהיה בתורקיה בתחילת המאה ה20,לגבי בבחירת אייתולה חדש ע"י כוח חיצוני, זה די מגוכך אייטולה הוא קודם כל מוביל דתי שיעי, לא איזה פקיד נבחר ששולט, מדובר על בערך כמו שאיזה שהיא מדינה תגיד מי האפיפיור החדש יהיה. צריך להבין שהשיעה היא כבר חלק מהתרבות האיראנית , זה חלק מהזהות כרגע, למרות שיש רבים שרואים בזה כמשהוא חיצוני, אבל המציאות היא שהיעה היא חלק עיקרי מאיראן, בדיוק כמו שנצרות לארה"ב, אנשים לא באמת חושבים או מרגישים זאת בארה"ב אבל זה בנויי על זה, שבוע העבודה , ימי החופש, השפה והתרבות אולם הנצרות חלשה הרבה יות מהשיעה באיראן, המסגדים מתוחזקים, ואנשים מבקרים בהם כמסגדים, האיסלאם הוא באופן כללי הוא חלק מהתרבות והזהות, וכל ניסיון חיצוני למחוק זאת יהיה מגוכח , שלא לדבר על זה שבשיעה בדומה ליהדות יש היסטוריה של הסתרה וניסיון להלחם כאשר יש לחץ חיצוני (מה שהיה עם הסונים). אני גם לא באמת מאמין בריסוק הכוח והמבנה הצבאי באיראן. אני משאר כי קיימת ייתירות אירגונית, כי קיימים מערכות מבוזרות שיאפשרו את המשך הפיקוד לאורך זמן גם ב IRGC וגם בצבא האיראני, אני מאמין שה IRGC בנויי יותר כמו החיזבאללה, והסרת שדרת הפיקוד לא משמידה את הארגון, פשוט מקדמת אנשים מעלה, ואם אנחנו מכירים ארגונים, בדרך כלל אנשים נתקעים במקום אם הם איימו על מנהיגים מעליהם. אני כן מאמין שהIRGC לא יפורק בקלות, אני חושב שצריך ירידה של מאות אלפי אנשי מהכוח הצבאי בשביל לפרק את זה , וזה לא משהוא שיכול להתקיים בקלות. לגבי הכוח הצבאי, אני חושב שלאיראן בשונה מארה"ב יש ייתרון פה, הם נלחמים במגרש הביתי שלהם, כבר כרגע יש להם ייצור פנימי אזרחי של מכוניות , אופנועים וכלי נשק פשוטים , אבל בעבר הם בנו מסוק, והם מתחזקים F4 ולמדו לבנות דברים לבד, המלחמה הזאת יכולה לייצר MIC כמו שהיה בארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה, בארה"ב לעומת זאת אני לא רואה צמיכה מחדש וייצור מוגבר של ה MIC כי בשונה מאיראן אין את המכה הפסיכולגית של נלחמים על הבית, מה שהיה אחרי פרל הרבור והפלישה לאלסקה זה לא מה שיש עכשיו. שלא לדבר על הייכולת של להפוך כלי רכב אזרחיים לנשק על ידי איראן (ואת זה ראיינו בלוב בצורה מצויינת, ונראה לי גם בעיראק). אני לא מאמין במקרה של ייפן או גרמניה שיוכל לחזור על עצמו פה, מדובר באכלוסיות שונות מדי, חברתית ודתית, אני חושב שמה שהיה בייפן זה היה יחודי מדי, וגם אז זה הגיע לאחר שהשלטון המרכזי הודיע על הפסקה, אילו לא היה מודיע אלו היו ממשיכים להלחם, אולי באמת יש דמיון בכוח הדתי בן ייפן לבן איראן , אבל זו כנראה רק משאלת לב, בגמרניה ? אפילו עם התוכנית, השנאה לא נמחכה, והם צריכים עד היום ללמד את הדור החדש למנוע את תעויות העבר, אני לא רואה את זה קורה בשום מקום פרט לגרמניה, מדובר במודל חברתי מאוד מיוחד שהיה שם, שאני חושב שהוא מאוד ייחודי.
האם יש ייתרונות לפתוח במלחמה בתנאים שלך ? אני מאמין שכן, נטו בצורה מושכלת, כשגורם ההפתעה שלך, אבל זה כמובן כל עוד דאגת לאספקה, לייצור נשק ואחזקת צירי אספקה לטווח ארוך, במלחמה תמיד דברים יתפקששו, תמיד צריך שתיהיה ייתירות, וצריך להניח שדברים לא יילכו כמו שתכננת, לי אישית יש שן אישית בזה שחימינאי ועוזריו יעלו השמימה, אבל, אני מאוד מקווה שהתכוננו כמו שצריך, ושכלל המערכות שצריכות לתפקד (כמו ייצור אחזקה ולוגיסטיקה מתפקדים כמו שצריך).
אני מבין מדוע המלחמה התחילה, אני משער איך היא בערך תגמר (בהפסקת אש קרובה, ללא נפילת המשטר), אבל אני אפילו לא יכול לתאר מה יהיו התוצאות,
אסיים במשפט משפט שקראתי פעם, מי ששמח ממלחמה לא חווה אחת, מי שמפחד ממלחמה וייסוג יקבל אחת.
ספרים שראוי לקרוא, אבל קצת קשים:
ארכיפלג גולג, בו האמת נתקלתי פעם כאשר סיירתי באחד מחנויות הספרים, לא הכרתי את הנושא לפני כן, והתחלתי לקרוא, לאחר מכן חזרתי לזה לאחר מספר שנים שוב פעם. מה לי ולתרבות הזאת ? אבל זה נתן לי להבין משהוא על אכלוסייה תחת שלטון רודני.
White Torture. 978-0861545506 ,הספר הזה פחות ממליץ לקרוא למי שלא נתקל בעדויות של אנשים שעברו שבי או כלא במקומות איראן, בריה"מ או סין. פסיכולגית , זה נשמע קשה ויכול לזעזע קשות לחלק מהאנשים.
חיי כבוגד. 1-921215-50-X , הספר באופן מפתיע הוא מאוד קל לקריאה, מדובר בספר מאוד קצר, אבל קראתי אותו בפחות מיממה (בפעם השנייה שקראתי), בו למשל למדתי שהם היו קוראים לאזעקות של התקפות הטילים צבע אדום, שזה מפתיע במקצת.
The Uncaged Sky: My 804 Days in an Iranian Prison
ברור לי המבט ממנו הדברים האלה נכתבו, וגם החששות כלפיהם, אבל זה בסיס לחלק מדעותי.
לגבי הנקודה של אש"פ ממליץ לקרוא או לצפות מה קרה למשלחת הישראלית אחרי המהפכה, הסיפור שם היה מאוד מעניין ומפתיע.
אני מבין שייפגעו בלתי מעורבים מכל הצדדים, שייפגעו אנשים ויהיה כאב גדול יותר, והעובדה הזאת היא מאוד מצערת.
הרשו לי להגיד שקודם כל אני חושב שזה טוב שחימנאי, והפיקוד הבכיר במשמרות המהפכה חוסלו,אני בדר"כ לא אוהב שדברים כאלה קורים, זה לחץ חיצוני, אבל ברמה האישית זה טוב לי, הייתי שמח מאוד לראות הרבה אנשי פיקוד בסיג' עולים השמימה, אבל באופן שיראה פורדוקסלי במעט הפריע לי ברמה האישית הפגיעה במטכ"ל האיראני, וזאת למרות הבנתי מה הם תכננו, אבל רצונות לחוד והבנה לחוד.
העם האיראני (טוב נו עמים יש שם 80 מעל מיליון איש!) הוא קודם כל עם משכיל מאוד, בעל היסטוריה עשירה מאוד והיסטוריה טרום מוסלמית עשירה מאוד שעדיין נשארה, בשונה ממקומות אחרים באיראן כמות נישואי קרובים מאוד נמוכה יחסית לשכנים שלהם (אבל עדיין קיימת, ואפילו נישואים מאורגנים עדיין קיימים), כמו כן האוכלוסייה מורכבת תרבותית ממבנה אחר (הטרוגני ובשונה מחלק מהאמירויות כלל האוכלוסייה חוצה מעמדות) בשונה ממקומות הקרובים אליהם. וכן ברור כי יש הבדל עצום בין קבוצות אתניות ויישוב עירוני לעומת כפרי, אבל החלוקה לדעתי פחות גסה כמו במקומות קרובים אליהם, זה לא שאין שם אנשים פונדמנטליסטים, בכל מקום יש אותם, ומדברים שקראתי כי קיימים כמעט 23 מיליון תומכים בבסיג' (או משמרות המהפכה) באופן מוצהר, שיהיה ברור אדם תומך או חבר מיליציה לא אומר שהוא נמצא שם בפועל, זה אולי מזכיר את מי שיכול להתגייס אבל מעולם לא התגייס אבל נרשם שיכול לתרום אולי, ולאנשים האלה ישנן משפחות. זה גם לא באמת מפתיע , המהפכה האסלאמית היא חלק מזהה של האנשים, זה לא שונה מאנשים שמרגישים פטריוטים במדינת או מאמינים במשהוא. זה לא שכולם תומכים ואוהבים את זה, זה כנראה דומה למה שקראתי על בריה"מ, או מה שהיה במהלך ה"אביב הערבי" (וכמה שאני חושב שהמושג הזה לא נכון) יש המון שחיים ומנווטים את החיים למרות הקשיים של השלטון וחיי היום יום ( לחיות עם ההפרוטוקולים של הפרימטיביים כך זה מתואר אצל זארה),אנשים לומדים לחיות חיים כפולים, ככה היה תחת שלטון סוני לשיעה, ככה היה ליהודים, וככה היה לאנשים תחת שלטון רודני, ככה התחילה המהפכה בטוניסיה עאשר אדם העלה את עצמו באש כמחאה, ככה התחילה המהפכה בסוריה, וגם שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוון או מעז לעשות איזה שהיא רומנטיזציה לתקופה של השאה, אני מודע הייטב להיסטוריה שהייתה תחת השאה, אני גם מודע וזוכר את הראיון בו תיאר שליהודים יש יותר מדי השפעה על השלטון בארה"ב (ב60 דקות לדעתי), הראותנות שלו, אני מודע הייטב למה שהסאוואכ ביחד עם השהרבאני (משטרה עירונית) עשו ואיך דיכאו, לא לחינם האנשים התמרדו כנגדם, אפילו בספר חיי כבוגד הם מתוערים כמתועבים במיוחד, נכון הם לא הרגו כמו אחרי המהפכה, אבל ככה זה בהרבה מהפכות, זה חלק מהמהפכות להוציא להורג את אלו שמסכנים את המהפכה (כמו שהיה בסין למשל) , אני באמת לא יודע מה יותר גרוע הבסיג' והג'נדרמיה או השהרבאני ביחד עם סוואכ והג'נדרמיה כלפי האוכלוסייה. כאשר אני קורא ושומע על איראן, ואני כן מתאר וזוכר את ההוצאות ההמוניות להורג לאחר המהפכה, על בתי המשפט של המהפכה האיסלאמית, והנה הג'נדרמיה והשהרבאני אוחדו לכוח אחד, לזרוע, לאיבר של המדינה, אני נזכר בספר ארכיפלג גולאג שקראתי בעבר, ומשום מה זה מזכיר לי הייטב את זה.
האוכלוסייה סבלה תחת השאה קשות, וכך גם היום, אני כן מאמין שהמלחמה הזאת תגרום לעוד סבל רב, אני מאמין שהמשטר והבסיג' יעשו שפטים באנשים, אני כן מאמין שהשופטים שם יתנהגו עוד יותר גרוע לאנשים מאשר שהם עושים עכשיו, אבל יש אבל גדול מאוד, מה שאנחנו חלקנו כבר שכחנו או לא למדנו כלל, האיראנים בשונה מאיתנו כבר היו במהלך של לחימה מאוד ארוכה וכואבת, הם למודי מלחמה, בשונה מאיתנו העם שם זוכר את הפצועי מלחמת איראן-עיראק, הלוחמה הכימית והפציעות עדיין מוכרות שם בתרבות, הם מלומדי תוצאות מה שהיה לפני ובמהלך המהפכה האיסלאמית, נכון עברו כבר 40 שנה, אבל זה עדיין קרוב מספיק, והם גם זוכרים הייטב את המלחמה הארורה מול עיראק, ומה היה על ייתומי המלחמה והאנשים שחזרו מהשבי או מהלחימה, איך נשברו, איך משפחתיהם נשברו, אומנם מפתחות הפלסטיק לגן עדן (שחלק טוענים שמעולם לא היו) הוא מיתוס מכונן אבל כמיתוס יכול להיות שזה יצוץ מחדש, שלא תחשבו לרגע שפתאום אנשים יתחילו לאהוב אותנו יותר, אני כן מאמין שהאדם הפשוט ברחוב כנראה לא אכפת לטוב ולרע מאיתנו, כן אני חושב שהאדם הממוצע לא אוהד אותנו במיוחד, אבל באופן כללי זה לא משהוא שמעסיק אותו, כן אני מאמין שהצעירים יכול להיות מעוניינים או אפילו בעדנו, אבל אני מדבר על האדם הממוצע, מי שכבר מתנהל בחייו, לא סטודנט צעיר, אני משער שהאדם הממוצע באיראן יהיה בערך בגילאי ה 32-35, בעל משפחה, שמנסה לנוות את חייו בצורה שצריך לתמוך במשטר בשביל להתקדם או לקבל ויזה, גם אם מאמינים וגם אם לא, הרי מי שלא מביא תמיכה ייתקשה לקבל תעסוקה, ויזה או הזדמנויות, הוא מודע הייטב למעקב של המשטר על האנשים, ההלשנות, והחקירות הפוליטיות, אבל ישנו חלק שמתעב אותנו באמת, בין אם זה מהתרבות של השלטון, ובין עם זה כי הם סבלו את נחת זרועינו, וזה ברור לכולם, צריך להבין שמרבית התוכן שאנשים יודעים עליינו והמערב מגיע דרך הפריזמה של השלטון ובעלי הכוח, ואיך הוא רוצה להציג אותנו, לדעתי העם שם רוצה קודם כל לחיות את חייו,שיהיה ברור, המלחמה תגרום לאנשים שלא היה להם אכפת ודאגו לחייהם לכאוס ולשנוא אותנו, כי הקשנו על חייהם, צריך להיות ריאלים, אני מאמין אנשים חוששים ממה שהשלטון יעשה להם עכשיו, ושלא לשכוח על כל משפחות האנשים שהם חברי הכוחות הלוחמים, וצריך להבין ששם בדיוק כמו פה, אנשים רוצים להגן על מדינתם ואמונתיהם, מדובר באנשים שאינם שונים מאיתנו ויילחמו להגן על חייהם וצורתם. שלא תבינו איתו לא נכון, יש הבדל בין אנשי כל עיר ועיר, ובין עירוניים לכפריים, האנשים הרחוקים חלקם ימשיכו לחיות את החייהם בסבל המלחמה וסבל החיים תחת העול הכלכלי, הרי אנחנו זוכרים מה היה על הקורדים ואזרים החיים בערי הכפר, גם עכשיו כנראה זה לא יהיה שונה מאוד, שוב זו רק דעתי, אני כן מאמין להשפעה ולכידות גבוהה יותר באזור הספר מאשר בעיר, וברור לי כי החיים בעיר אולי דומים אליינו , אבל מושפעים רבות מהלחצים הכלכליים והחברתיים, הרבה יותר מאשר שאנו מרגישים.
והאמת כשמסתכלים על טהרן טרום מלחמת 12 הימים או המלחמה הנוכחית, אם לא מסתכלים על מגדל אזאדי, הפסלים והסמלים, אם לא יודעים על כלא אווין (בצפון העיר), ציורי הקיר שבהתחלה נראים כמו דגל ארצות הברית על הגדר לאורך הכביש, אבל עם גולגולות במקומום כוחבים ופסים שיוצאים ממנו חיילים, או ה us den of espionage (זה מוזיאון כיום בעבר הייתה השגרירות האמריקאית), או התקרה בשוק או ההרים, הרי הייתם יכולים לחשוב שאתם פשוט מבקרים בעיר שכנה שהיא נקייה מאוד, נכון המכוניות נראות טיפה שונות, והמטרו עובד, ויש הפרדה בין נשים לגברים בקרון הראשון והאחרון במטרו, זה לא נראה בדיוק אותו הדבר, אבל שום עיר לא זהה, יש בה מרכיבים שרואים במספר מקומות בו זמנית, או הירוק לבן במקום אדום לבן בכביש, הבתים לא כזה שונים משלנו (חלק מהבתים היותר ישנים בעי צבע האדמדם כן מאוד ייחודיים אבל בהמון מקומות יש את הצבע הצהוב-חום או הלבן שכל כך כל לזהות כמו אצלנו), ואם נוסעים ברחוב זה נראה כמו כל עיר אצלנו, כל עוד לא מרימים את עיניים יותר מדי גבוהה בגלל השלטים (גם השלטים לא בכל מקום) או ההרים, אבל זה לא כזה שונה. המדרכות, העצים בצד המדרכה, כבישים שלפעמים אין להם מדרכה להולכי רגל (בשתי צדי הכביש), האנשים, אפילו המחווה של היד על החזה לתודה, אלמלא החיג'אבים (שלפעמי חלק מהנשים גם מורידות כחלק מהמחאה) או הניקאבים היה אפשר ממש להאמין שהנה אפשר לדבר בעברית, החנויות, הדוכנים, העומס בכבישים, או האופנועים שנוסעים בין הרכבים כשיש פקקים, יש אפילו KFC מזוייף ! (רק ששם יש אריה ) , נכון שתצטרכו להסתובב עם סטפות של כסף (תרגישו מילונרים לרגע) וכמובן תצרכו לזכור את שתי השיטות של החישוב , אחת רגילה , והטומאן בה מחלקים הכל בעשר (קצת כמו ה lakh בהודו אבל שונה) , שלא לדבר על החלפת הכסף בפינת הרחוב, יש את האיי תנועה הקטנים האלה שמפרידים בין נתיבים בצפון העיר, או כלי הרכב האיראניים והסיניים לעומת אירופאיים, או המסעדות ברחוב שיושבות ליד המדרכה בדיוק כמו בכל מקום בו יש עירוב שימושים אצלנו או עיר עם חיי ליליה אצלנו, הפרגולות בצבעים השונים מעל הדוכנים, במקומות התיירותיים, הפארקים (שהם נקיים שנות אור מאשר אצלנו) וגם העצים ליד הכבישים, יש אפילו כתובות באנגלית על שלטים (למשל בבזר או על הרחובות) וזה נוח שזה דומה מאוד לאותם הצבעים כמו אצלנו, בשונה ממה שמתארים בתקשורת, לא בכל מקום יש את הציורים והסלוגאנים הנגד מערביים, אבל הם קיימים, וכן כמובן יש את התעלות החצי פתוחות שנותנות למי הגשמים לרדת (אבל באופן מפתיע לא בכל מקום), או המגרעת(?) ואף אותה התעלה בה שותלים עצים לצדי הכבישים, הבניינים החדשים נראים לא כזה שונה מאיתנו, ובדרום טהרן פתאום רואים את מוכרי הסידקית יושבים על המדרכה,האכול, פה האמת יש שוני חזק , באיראן יש מספר ממתקים ייחודים ופתיחות לטעמים שאצלנו ממש לא מקובל, כמו למשל החומץ במרק (באוש רשתש) או אפילו ג'ורמה סבצי או הפתיחות למאכלים חמוצים (ויש הטעמות ושינויים לכל אזור, וכמובן יש השפעות חיצוניות, יש להם מכשיר שלו הם קוראים סמובר, ראיתי הסבר כי זה השפעה שהגיע אליהם מרוסיה הצארית), אבל יש דברים שקרובים גם לחיך שלנו, ופתאום המדרכה לא כזאת פנסי, ופוגשים בלכלוך, ליד הכספומטים רואים את הניירות בדיוק כמו אצלנו, הקטנועים החונים על המדרכה או האנשים המבקשים נדבות ברחובות, או מוכרי השטויות ליד הכביש, בדומה למה שקורה אצלנו בפריפריה, אנשים מנסים לשרוד, ולא רחוק משם מקום חנויות סגורות, השוק החצי ריק, וטהרן נראתה מאוד יפיפה בצורתה שלה.אגם מהרלו ? הוא מזכיר משהוא מהאגדות (זה ממש ליד שיראז) , הצבע של המלח והאור נותן את הגוון הורדרד לאגם, סופת האבק בקרימנשה ? זה משהוא שנראה מהנגב, הגרפיטי בצדדים, בקרימנשה זה ממש נראה משהוא קרוב, כולל צבע החול על הקירות.
נחזור לעניין הלחץ החיצוני להחליף שלטון, מזכיר לי את ההפיכות והניסונות במקומות אחרים, זה מפחיד, זה יכול לייצר עיראק או לוב חדשים, לאומנות תצמח מאוד מהר, זה היה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אני חושב שזה תרם להפלת פארוק במצריים (ביחד עם המפלה ב 48'), זה קרה ברוסיה הצארית, אני חושש ונקבל יותר כעס שלא היה ואפילו אהדה לשלטון הקיים, הרי תמיד עדיף רוע מוכר מאשר רוע זר, ולא לחינם אנשים ככל הנראה לא יישמחו לקבל שלטון חדש, במיוחד עם זה מגיע בלחץ של אחרים, והנה דוגמא ממש מאיראן, אחרי המהפכה טייסים רבים איראנים הוגלו, כאשר התחילה מלחמת איראן-עיראק אז רבים התנדבו להלחם! , פה יהיה כנראה אותו הדבר, אנשים שנראו כמתנגדי משטר ייתכן וייחצו את הקווים, ויהפכו למגנים, בזמנו קראתי משפט באיזה ספר שתיאר איך אדם שהיה פושע אמר, אני אולי שונא את המשטר, אבל אני אוהב את האדמה הזאת יותר מאשר שאני שונא את המשטר שלי, הרי המהפכה האסלאמית הייתה על ידי עזרה של זרים (כן אש"פ היו זרים , גם תנועות השמאל שעזרו וסייעו להלחם בשאה) נכון המהפכה האיסלאמית הייתה דומה בחלקה למהפכה עממית אחרות עם שינויים (ואני ישר נזכר במהפכה הניקורגואית הפליפינית הפרטוגזית והרוסית אבל המהפכה האיראנית היא מאוד ייחודית) , גם השאה ב 1953 היה בלחץ המעצמות,כלומר הוא כבר היה מונארך המעצמות איפשרו לו לאסוף כוח נוסף, אתם זוכרים שאיראן כבר הייתה מונריה חוקתית , נכון ? וראינו איזה כוח היה צריך על מנת לחזיק את השאה, לגבי המונכריה החוקתית לפני כן ? זו שאלה מעניינת, לי נראה שבאיראן לפחות אנשים קודם כל רוצים לחיות את חייהם, ולמרות שהשלטון מלמד אנשים להראות שיש שנאה הם רוצים פשוט לחיות את החייהם, אני באמת הייתי רוצה שיהיה שם משהוא שהעם עצמו יוכל להתחבר לשלטון , וגם לא לסבול ולא לגרום סבל, אני לא מאמין שהחלפת שלטון לשלטון יציב ומקובל תוכל להתבצע בכוח חיצוני, זה חייב להיות פנימי ומקובל, גם אם יהיה אלים, זה חייב להיות פנימי ללא השפעה חיצונית.
אני אינני מאמין בחזרה של העם לזורואסטיה, כי השיעה כבר נמצא כחלק עיקרי מהזהות והתרבות, ייתכן והשלטון הדתי יוחלש בדומה למה שהיה בתורקיה בתחילת המאה ה20,לגבי בבחירת אייתולה חדש ע"י כוח חיצוני, זה די מגוכך אייטולה הוא קודם כל מוביל דתי שיעי, לא איזה פקיד נבחר ששולט, מדובר על בערך כמו שאיזה שהיא מדינה תגיד מי האפיפיור החדש יהיה. צריך להבין שהשיעה היא כבר חלק מהתרבות האיראנית , זה חלק מהזהות כרגע, למרות שיש רבים שרואים בזה כמשהוא חיצוני, אבל המציאות היא שהיעה היא חלק עיקרי מאיראן, בדיוק כמו שנצרות לארה"ב, אנשים לא באמת חושבים או מרגישים זאת בארה"ב אבל זה בנויי על זה, שבוע העבודה , ימי החופש, השפה והתרבות אולם הנצרות חלשה הרבה יות מהשיעה באיראן, המסגדים מתוחזקים, ואנשים מבקרים בהם כמסגדים, האיסלאם הוא באופן כללי הוא חלק מהתרבות והזהות, וכל ניסיון חיצוני למחוק זאת יהיה מגוכח , שלא לדבר על זה שבשיעה בדומה ליהדות יש היסטוריה של הסתרה וניסיון להלחם כאשר יש לחץ חיצוני (מה שהיה עם הסונים). אני גם לא באמת מאמין בריסוק הכוח והמבנה הצבאי באיראן. אני משאר כי קיימת ייתירות אירגונית, כי קיימים מערכות מבוזרות שיאפשרו את המשך הפיקוד לאורך זמן גם ב IRGC וגם בצבא האיראני, אני מאמין שה IRGC בנויי יותר כמו החיזבאללה, והסרת שדרת הפיקוד לא משמידה את הארגון, פשוט מקדמת אנשים מעלה, ואם אנחנו מכירים ארגונים, בדרך כלל אנשים נתקעים במקום אם הם איימו על מנהיגים מעליהם. אני כן מאמין שהIRGC לא יפורק בקלות, אני חושב שצריך ירידה של מאות אלפי אנשי מהכוח הצבאי בשביל לפרק את זה , וזה לא משהוא שיכול להתקיים בקלות. לגבי הכוח הצבאי, אני חושב שלאיראן בשונה מארה"ב יש ייתרון פה, הם נלחמים במגרש הביתי שלהם, כבר כרגע יש להם ייצור פנימי אזרחי של מכוניות , אופנועים וכלי נשק פשוטים , אבל בעבר הם בנו מסוק, והם מתחזקים F4 ולמדו לבנות דברים לבד, המלחמה הזאת יכולה לייצר MIC כמו שהיה בארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה, בארה"ב לעומת זאת אני לא רואה צמיכה מחדש וייצור מוגבר של ה MIC כי בשונה מאיראן אין את המכה הפסיכולגית של נלחמים על הבית, מה שהיה אחרי פרל הרבור והפלישה לאלסקה זה לא מה שיש עכשיו. שלא לדבר על הייכולת של להפוך כלי רכב אזרחיים לנשק על ידי איראן (ואת זה ראיינו בלוב בצורה מצויינת, ונראה לי גם בעיראק). אני לא מאמין במקרה של ייפן או גרמניה שיוכל לחזור על עצמו פה, מדובר באכלוסיות שונות מדי, חברתית ודתית, אני חושב שמה שהיה בייפן זה היה יחודי מדי, וגם אז זה הגיע לאחר שהשלטון המרכזי הודיע על הפסקה, אילו לא היה מודיע אלו היו ממשיכים להלחם, אולי באמת יש דמיון בכוח הדתי בן ייפן לבן איראן , אבל זו כנראה רק משאלת לב, בגמרניה ? אפילו עם התוכנית, השנאה לא נמחכה, והם צריכים עד היום ללמד את הדור החדש למנוע את תעויות העבר, אני לא רואה את זה קורה בשום מקום פרט לגרמניה, מדובר במודל חברתי מאוד מיוחד שהיה שם, שאני חושב שהוא מאוד ייחודי.
האם יש ייתרונות לפתוח במלחמה בתנאים שלך ? אני מאמין שכן, נטו בצורה מושכלת, כשגורם ההפתעה שלך, אבל זה כמובן כל עוד דאגת לאספקה, לייצור נשק ואחזקת צירי אספקה לטווח ארוך, במלחמה תמיד דברים יתפקששו, תמיד צריך שתיהיה ייתירות, וצריך להניח שדברים לא יילכו כמו שתכננת, לי אישית יש שן אישית בזה שחימינאי ועוזריו יעלו השמימה, אבל, אני מאוד מקווה שהתכוננו כמו שצריך, ושכלל המערכות שצריכות לתפקד (כמו ייצור אחזקה ולוגיסטיקה מתפקדים כמו שצריך).
אני מבין מדוע המלחמה התחילה, אני משער איך היא בערך תגמר (בהפסקת אש קרובה, ללא נפילת המשטר), אבל אני אפילו לא יכול לתאר מה יהיו התוצאות,
אסיים במשפט משפט שקראתי פעם, מי ששמח ממלחמה לא חווה אחת, מי שמפחד ממלחמה וייסוג יקבל אחת.
ספרים שראוי לקרוא, אבל קצת קשים:
ארכיפלג גולג, בו האמת נתקלתי פעם כאשר סיירתי באחד מחנויות הספרים, לא הכרתי את הנושא לפני כן, והתחלתי לקרוא, לאחר מכן חזרתי לזה לאחר מספר שנים שוב פעם. מה לי ולתרבות הזאת ? אבל זה נתן לי להבין משהוא על אכלוסייה תחת שלטון רודני.
White Torture. 978-0861545506 ,הספר הזה פחות ממליץ לקרוא למי שלא נתקל בעדויות של אנשים שעברו שבי או כלא במקומות איראן, בריה"מ או סין. פסיכולגית , זה נשמע קשה ויכול לזעזע קשות לחלק מהאנשים.
חיי כבוגד. 1-921215-50-X , הספר באופן מפתיע הוא מאוד קל לקריאה, מדובר בספר מאוד קצר, אבל קראתי אותו בפחות מיממה (בפעם השנייה שקראתי), בו למשל למדתי שהם היו קוראים לאזעקות של התקפות הטילים צבע אדום, שזה מפתיע במקצת.
The Uncaged Sky: My 804 Days in an Iranian Prison
ברור לי המבט ממנו הדברים האלה נכתבו, וגם החששות כלפיהם, אבל זה בסיס לחלק מדעותי.
לגבי הנקודה של אש"פ ממליץ לקרוא או לצפות מה קרה למשלחת הישראלית אחרי המהפכה, הסיפור שם היה מאוד מעניין ומפתיע.
אני מבין שייפגעו בלתי מעורבים מכל הצדדים, שייפגעו אנשים ויהיה כאב גדול יותר, והעובדה הזאת היא מאוד מצערת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה